אתמול בערב מונו ארבעה שופטי עליון חדשים. אני מברכת את הוועדה למינוי שופטים על שהתגברה על המחלוקות ובחרה ארבעה שופטים ראויים לבית המשפט העליון. זה המקום לומר שכל מי שסובר ששופט שופט על פי מוצאו, עדתו, השתייכותו המגזרית והמגדרית או דעותיו האישיות- טועה. נשיאת בית המשפט העליון השופטת נאור שסופגת לאחרונה, שלא בצדק, ביקורת רבה, נמנית על האסכולה השמרנית וכך גם הנשיא לשעבר השופט גרוניס, אז לא לטעות ולחשוב שהשמרנות מבטיחה אי התערבות בחקיקה אנטי חוקתית או דמוקרטית.

כולי תקווה שכעת הפוליטקאים יירגעו, לא יעשו דה לגיטימציה לבית המשפט העליון, יסירו ידיהם משופטי בג״צ, ויכבדו את שלטון החוק.

ברכות לשופטים ד״ר דוד מינץ, יעל וילנר, ג׳ורג׳ קרא ויוסף אלרון שהתמנו.

החברה הישראלית עוברת מזה תקופה טלטלה, קרע וניתן אף לומר שבר כתוצאה ממשפטו של החייל אלאור אזריה. שלשום, גזר בית הדין הצבאי את דינו של החייל למאסר למשך שנה ומחצה. מכל עבר נשמעו קולות, הן אלו שטענו שהעונש מקל והן אלו שטענו שאסור שירצה אף יום אחד של מאסר. בעוד שבהכרעת הדין קבע בית המשפט את הסטנדרט המחמיר והלא מתפשר של טוהר הנשק, קדושת החיים והערכים עליהם מושתת צה״ל, בגזר הדין, המידתי והמקל, יש לומר, הביע בית הדין את המורכבות של האירוע והשתלשלות העניינים.טוב עשה בית הדין שאיזן בחוכמה בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו המקלות של הנאשם. מקווה שהתביעה תשכיל לא להגיש ערעור על גזה"ד, אלא תתמקד בהטמעת ערכי צה"ל ללוחמים. אלאור אזריה שירת בחברון בשם כולנו, מכל קצוות המפה הפוליטית, ושגה שגיאה חמורה בשם כולנו. טוב יעשו הפוליטיקאים אם יפסיקו לבחוש בפרשה.

יש לתת לרמטכ"ל ולגורמים המוסמכים לשקול את עניין החנינה בשקט ובשום שכל, על מנת שכל החלטה שיקבלו תהיה בקונצנזוס ולא תיצבע בצבעים פוליטיים פסולים. 

ובכלל, כחברה, עלינו להתחיל בתהליך ריפוי, הפקת לקחים ואיחוי קרעים מהפרשה המטלטלת הזו.

8 שנים היה לראש הממשלה עלה תאנה בדמותו של הנשיא אובמה. 8 שנים בהן היה את מי להאשים ב״אין מדיניות״. אך עידן התירוצים הגיע לקיצו ולאחר שנתניהו התקבל בבית הלבן בכבוד רב, על ידי מנהיג העולם החופשי, דונלד טראמפ, הגיעה העת שנשמע- לא מה טוב לאובמה ולא מה טוב לטראמפ, אלא מה טוב לנו. צהלות הימין וההכרזה על מות פתרון שתי המדינות היו מוקדמות. לי יש את התחושה שזה עלול אף להיות חלום הבלהות של הממשלה- נגמרו התרוצים ואין כבר חסמים. מעתה יש לומר- תחליטו מדינה אחת דו לאומית או מדינה יהודית ודמוקרטית. מה החזון שלכם? אז תתכבד ממשלת ישראל להבין, הכדור היה ונותר בידנו. ראש הממשלה וממשלת ימין מלא מלא- לאן אתם לוקחים את מדינת ישראל. 

רבות כתבתי על חוק ההסדרה במהלך החודשים האחרונים. זה התחיל כמהלך בו עבדו מנהיגי הימין על תושבי עמונה כשהם מבטיחים להם הבטחות שווא שלא יפונו והמשיך בעבודה על כל ציבור המתנחלים. ברור לכולם שהחוק הוא אנטי חוקתי ולא יעמוד במבחן בג״צ. על הדרך הוא ישלח את המנהיגים שלנו ואת קציני צה״ל לבית הדין הבינלאומי בהאג. לא בכדי ראש הממשלה ושר הביטחון ביקשו בכל דרך להניא את בנט וחבריו מחקיקתו וכעת משעבר- את מי נאשים כשיפסל? כמובן את ״דיקטטורת בג״צ״. 

מרוב זעזוע לא הצלחתי להשלים את הצפייה בתחקיר המטלטל על ההתעללות בקשישים סעודיים בבית האבות הסיעודי בחיפה. איך יתכן שבשנת 2017, במדינת ישראל הנאורה והמתקדמת קשישים חסרי ישע סופגים מכות, השפלות וצעקות כשיגרה. שם, במקום שאמור להיות להם כ״בית״ מתנהגים אליהם בחוסר אנושיות מוחלט.  חטאנו כחברה כאשר לא נתנו מספיק את הדעת על הנעשה באותם בתי אבות. יש לפעול למצות את הדין עם העובדים המכים וההנהלה שאיפשרה התעללות זו. כמו כן, יש לפעול לפיקוח מלא ורציף של משרד הבריאות, גם על המוסדות הפרטיים, התהליך לא יוכל להיות מושלם ללא חקיקת חוק סיעוד ממלכתי, אותו מוביל חברי ח״כ איציק שמולי. 

השבוע, התקיימה שעת שאלות לשר הבריאות ליצמן. כמובן שנשאלו כל השאלות הקשות בין היתר על ההתעללות והאלימות בבתי האבות. אני הפנתי לשר שאלה באשר למצוקת מיטות האישפוז: ״בישראל יש מצוקת אשפוז, גם בחדרי המיון וגם במחלקות עצמן. ישראל היא שיאנית העומס בבתי החולים מבין מדינות ה-OECD. מספר מיטות האשפוז לנפש בארץ הוא חצי מהממוצע של ה-OECD. מה בכוונתך לעשות?". מצרפת את תשובת השר- בשורה גדלה, לצערי, אין.

איזו מתנה יפה מארגן השר יריב לוין לכנסת לרגל יום הולדתה ה-68?! רמיסת בית המשפט העליון, נאום בוטה ומתריס במליאה כשנשיאת בית המשפט העליון, השופטת נאור מגיעה לכבד את הכנסת ביומה המיוחד ויושבת ביציע האורחים. מי שמחוקק חוקים אנטי חוקתיים ודמוקרטים שלא יתפלא שבית המשפט העליון מבטל אותם. לקואליציית הימין מלא מלא הזו אין מדיניות סדורה. לכן מחוקקים חוקים אנטי חוקתיים או אנטי דמוקרטיים ואחר כך מסיתים נגד ״דיקטטורת בג״צ״.

ואיך אפשר בלי הפעילות השוטפת שלי בשדולה למאבק באלימות ובריונות ברשת. הפעם, יזמתי יום מיוחד בכנסת לרגל שבוע האינטרנט הבנלאומי. בחרתי להקדיש את היום המיוחד לנושא שבעיני הוא תחילת השינוי ״לשיח אחר״, ״שיח מכבד״. כולנו בדרך זו או אחרת נפגעים מהאלימות ברשת, אך אין לנו יותר הפריבילגיה לעמוד מן הצד, לברוח מהאלימות ברשת ולא להתערב. בדיוק כמו שחוק השומרוני הטוב מחייב התערבות של עובר אורח אקראי כשהוא רואה עבירה מתבצעת כך גם ברשת. את הכינוס המרכזי של השדולה ייחדתי ליוזמות של בני נוער שמסייעים לחבריהם ומתערבים בשיח בריוני על מנת להרגיעו. בני נוער רבים נטלו חלק בפעילות השדולה ובין היתר הילדים הפרטיים שלי אדל ועילאי.
ממליצה לצפות בסרטון בו השתתפו 21 ח״כים, כל אחד תאר את הבריונות ברשת שהוא סופג, המילים הפוגעות והמחויבות לשיח מכבד. אמשיך לפעול להטמעת שיח אחר ברשת. זה במשמרת שלנו האחראיות לשנות את השיח.

למעלה משלושה חודשים חלפו מאז פקד את מדינת ישראל גל שריפות. משפחות שלמות נאלצו לעזוב את ביתם ולהותיר מאחור בתים שנשרפו על כל תכולתם. ראש הממשלה ושרים עמדו והצהירו כי יעשו הכל על מנת להחזיר את חייהם של המפונים לשגרה וימנעו מהם את סחבת הבירוקרטיה ותלאות עד לקבלת פיצוי.

אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד: 

אליה ועמית הם זוג צעיר, סטודנטים. בבעלותם דירה אותה הם משכירים ובדמי השכירות שהם מקבלים שוכרים דירה אחרת, סמוך לאוניברסיטה. הדירה שבבעלותם נשרפה כליל והדיירת שהיתה בה עזבה.

אך משפנו לרשות המיסים לקבלת פיצוי על הנזק לדירה ובין היתר שכר דירה - נמסר להם כי הם אינם זכאים למימון דיור חלופי היות והם לא התגוררו בדירה שנשרפה. מי שזכאית לסכום זו רק הדיירת- שכאמור עזבה. אבסורד.

אז כעת הם תלויים ברצונה הטוב של הדיירת, ובשיתוף הפעולה מצידה והיא כאמור, כבר המשיכה בחייה. את הרשויות לא עניינה העובדה שהם נאלצו להחזיר לה את כספה, כי היא הלכה לה לדרכה ואין להם קשר עימה. הם תקועים במצב אבסורדי שכן ללא דמי השכירות הם אינם מסוגלים לממן את תשלום דמי השכירות שלהם. פניה לרשות המיסים נענתה באופן לקוני, שזה נזק עקיף, מניעת רווח כתוצאה מנזק, ורק מי שמתגורר ביישוב ספר זכאי לה! האומנם? מניעת רווח? הרי זו דירתם היחידה ואם היו מתגוררים בה אין ספק שהיו זכאים לתשלום ופיצוי ודמי השכירות. אז איפה ההבטחות של השרים?

הסיפור של עמית ואליה אינו חריג. משפחות נוספות עדיין ממתינות לסיוע המתבקש מהמדינה, ועל אף שחלפו כבר שלושה חודשים, הם רחוקים מלשוב לשגרת חייהם. יזמתי פניה על מנת שנקיים דיון בנושא בועדת הפנים, ואף פניתי לשר האוצר בניסיון לפתור לעמית ואליה את בעייתם. לא נפקיר את התושבים להתמודד לבד עם מאבקי הבירוקרטיה.

במשך שנים, פער של אלפי שקלים הבדיל בין אגרות בתי המשפט לענייני משפחה לבין האגרות לבתי הדין הרבניים. הדבר השפיע בין היתר על הבחירה של הצדדים היכן לנהל את ההליך. נוכח העובדה שבבתי המשפט לענייני המשפחה האגרות היו למעלה מכפולות לעומת האגרות שנדרשו בבית הדין הרבני, אנשים נאלצו לפנות לבתי הדין הרבניים ולנהל שם את ההליכים בעל כורחם, וזאת כמובן עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. למרות נסיונות חוזרים ונשנים לא ניתן היה להשוות את הסכומים, עד כדי כך שנאלצו להגיש עתירה לבג״צ. כצפוי, בג״צ התערב אבל גם פה לקח עשור עד להתקדמות ממשית. חברתי ח״כ מירב מכאלי, התגייסה לנושא, ופעלה להשוואת האגרות והשבוע, בהצבעה היסטורית השוואנו את האגרות בין בתי הדין לבין בתי המשפט. כעת, ציבור המתדיינים לא יצטרך לקחת בחשבון את העלויות הכלכליות בבוחרו היכן לנהל את ההליך.

עשינו היסטוריה.